סיכום 2021 בקולנוע? יאללה!

שלום! זה הבלוג החדש שלי! האם יהיה בו משהו מלבד סיכומי שנה? נצטרך לחכות ולראות.

שנתחיל?

ה"זה לא באמת סרט" הטוב ביותר: "באים מרחוק"
טכנית, מדובר בהצגה מצולמת. זאת פשוט הצגה ממש ממש טובה, שלוקחת בהליכה שלל עיבודי מחזמר מהשנים האחרונות שעשו את זה עם הרבה יותר תקציב, מאמץ ויומרה. "באים מרחוק" / Come From Away, שזמינה לצפייה באפל טי.וי +, מתארת מקרה שקרה באמת אחרי הפיגוע במגדלי התאומים – עשרות מטוסים נאלצו לנחות בשדה תעופה במחוז ניופאונדלנד בקנדה, ובעיירות הקטנות של האזור מיהרו להרים מבצע כדי לסייע לכ-7000 אנשי צוות ונוסעים.

"באים מרחוק"

המחזמר הזה הוא החבילה המלאה – גם מרגש ומעורר השראה, גם שובר לב, גם נותן מבט על התמונה הגדולה וגם מתמקד כשצריך בסיפורים האנושיים הקטנים. לא בדיוק נעים להיזכר בבלבול והזעזוע של הימים שאחרי האסון המונומנטלי, אבל המחזמר מפרק את החבילה הקשה הזו במיומנות ומספק סגירת מעגל יפה בסיום.

ה"זה לא באמת סרט" הטוב ביותר 2: "בפנים"
ספיישל הקומדיה המצחיק אבל גם מאוד לא מצחיק של בו ברנהאם שלט השנה ביד רמה בטיקטוק. מתי שהגעתי אשכרה לצפות בו גיליתי שאני כבר יודעת לא מעט ממנו בעל פה, ועדיין הוא הפתיע אותי לטובה. זאת לא בדיוק המלצה כי זאת יצירה לא קלה, בטח אם היה לכם (ממש) קשה נפשית בסגרי הקורונה, אבל זה עדיין אירוע תרבותי משמעותי וכנראה הדבר הכי קרוב שקיבלנו בינתיים ל"סרט קורונה" טוב.

הסרט החביב פלוס שהכי שכחתי שראיתי: "ריה והדרקון האחרון"
זה באמת סרט בסדר, עם עיצוב מטורף ואנימציה יפה וכמה דמויות מגניבות, אבל סורי, בשנה שהיה בה את "אנקאנטו" ושאר סרטי אנימציה מהממים קל לשכוח שהיה גם אותו. גם יכול להיות שאני נוטרת לו טינה על הפרישה של לינדזי אליס, למרות שזה תכלס ממש לא אשמתו.

הסרטים הטובים ביותר שגם אם טכנית ראיתי השנה, בראש שלי הם כל כך נחשבים שנה שעברה שהם לא יהיו חלק מהסיכום הזה, סורי. כולם מדהימים ומומלצים:

5. "יהודה איש קריות והמשיח השחור"
4. "ארץ נוודים"
3. "צעירה מבטיחה"
2. "עוזרת אישית"
1. "צליל המטאל"

שחקן השנה: אנדרו גארפילד
אחרי כמה שנים שבהם שכחנו כמה הוא חמוד, גארפילד חזר ובגדול לקראת סוף השנה עם הטירוף שהוא "טיק טיק בום" וההופעה גונבת ההצגה ב"ספיידרמן: אין דרך הביתה". הראשון הוא הישג מרשים במיוחד בעיניי כי מדובר בדמות שהייתה יכולה לעבור כמעצבנת על סף הבלתי נסבלת אם שחקן אחר ופחות טוב היה משחק אותה. השני הוא הישג מרשים במיוחד כי נו, הספיידרמן של גארפילד מגיע מהטרילוגיה הכי גרועה.

Glow Up השנה: "יחידת המתאבדים"

גרסת ג'יימס גאן ל"יחידת המתאבדים" עוררה תגובות מעורבות, אני הייתי מאלה שנהנו ממנו מאוד, אבל נראה לי שאפשר להסכים כחברה שהאחד הזה הוא טוב יותר מהקודם? הפער בין הגרסה הזו לקודמת פשוט מופרך – ההוא היה בקושי סרט ולחדש יש את כל הדברים האלה שצריך בשביל סיפור קוהרנטי, כמו דמויות. ועלילה. ורגשות. הוא גם נראה הרבה, הרבה יותר טוב.

הסרט הכי מדכא: "לאן את הולכת, אאידה?"

זה לא שמישהו מופתע מזה שסרט על המלחמה בבוסניה הוא פצצת דיכאון, אבל שום דבר לא הכין אותי לסצנות הסיום.

הסרט גם הכי מדכא: "האב"

זה לא שמישהו מופתע מזה שסרט על המלחמה בבוסניה הוא פצצת דיכאון, אבל שום דבר לא הכין אותי לסצנות הסיום. אוקיי, יש מצב שהאחד הזה שבר אותי אפילו יותר מ"אאידה", כי אחרי שהוא נגמר בכיתי רבע שעה רצוף.

מבלבל השנה: "קרואלה"

נראה לי שאני אוהבת את הסרט הזה? כאילו, זה קשה לומר, כי באמת שמדובר בסרט מיותר לגמרי שלא מתחבר בשום צורה לסיפור המקורי מצד אחד אבל גם לא בדיוק עומד בפני עצמו מצד שני. עם זאת, ברגע ששיחררתי מהניסיון לחבר בין "על כלבים וגנבים" לספין אוף המוזר הזה התחלתי ממש להנות, ויש בו לפחות סצנה אחת שעושה, לדעתי, שימוש מבריק בציפיות של הקהל מהדמות ומהסיפור. אני מעדיפה את הסרט הזה על רובם המוחלט של הרימייקים / המשכונים של דיסני ("ספר הג'ונגל" היה בסדר כזה) אבל אני לא בטוחה שיש לי דרך טובה להצדיק את קיומו, כי באמת, זה מיותר חושילינג. אבל מיותר כיף? לא יודעת.

"קרואלה"

הבדיחה החוזרת הכי מצחיקה: כלב-חזיר-כיכר לחם, "משפחת מיטשל ומלחמתה במכונות"

מקום שני: ג'ניפר לורנס והגנרל שביקש כסף על הקרקרים, "אל תסתכלו למעלה".

"הגזמתם" השנה: השנאה המוחלטת ל"וונדר וומן 1984"

אנשים שנאו את הסרט הזה כאילו הוא בעט להם בכלב. לא הבנתי, סתם סרט גיבורים מטופש אבל חביב.

"הגזמתם אבל מהכיוון השני" השנה: הסניידרקאט

לא הבנתי מה עפתם. כן, זה ביי פאר יותר טוב מ"ליגת הצדק" גרסת ג'וס ווידון, וכן, עכשיו אפשר בערך להבין מה זאק סניידר רצה מהחיים שלנו. ועדיין, גם אחרי העריכות והתוספות והקישוטים, זה הכי במקסימום סרט בסדר, אז בואו ניכנס קצת לפרופורציות.

אבל היי, תודה על עוד סצנה של ווילם דפו!

סרט ההמשך שהכי בייש את הפירמה: לא ראיתי כמה וכמה מההמשכונים המושמצים של השנה (אהמ "מטריקס") אבל וווואוווו קשה לי להאמין שמשהו מהם יכול להיות יותר גרוע מ"ספייס ג'אם: אגדה חדשה". למעשה, זה כנראה הסרט הגרוע של השנה.

עוד אשפות שעשו לי רע על הלב השנה:
"אוון הנסן היקר" (פדיחת השנה? לגמרי)
"נצחיים" (מאיגרא רמא לבירא עמיקתא השנה)
"ונום 2" (אבל בסדר, לא באמת ציפיתי ממנו לכלום)
"גנבי כל העולם" (פרמיס ממש טוב, ביצוע זוועות עליך שמשון)

הסרט הכי מוזר: תיקו – "שני גברים וזבוב", "בארב וסטאר יוצאות לויסטה דל מאר"

הראשון הוקרן בפסטיבל ירושלים ומספר על שני טמבלים שמנסים לאלף זבובה ענקית לגנוב בשבילם דברים. השני עלה ב-VOD ונותן לקירסטן וויג ואנני מומולו לעשות שטויות בחוף עם ג'יימי דורנן. שניהם מומלצים ומצחיקים ממש ורק נעשים יותר ויותר ביזאר ככל שהם מתקדמים.

פאנדום השנה: "אנקאנטו"

כל מי שלא השתלב באובססיה הקולקטיבית של הטיקטוק ל"אנקאנטו" ממש מפסיד. כבר שבועות שהפור-יו (המקבילה של טיקטוק לפיד) שלי מוצף במעריצים שמנתחים את הדמויות והיחסים ביניהם, יוצרים קוספליי וגרסאות משלהם לשירים, ממציאים פרטי טריוויה אפשריים על הדמויות, משדכים ברונו לאישה מהכפר שהוא אמר לה פעם שהדג שלה ימות ושאר דברים מעניינים ומוזרים. יש לי כבר הד-קאנון שלם על איך הזוגות הנשואים במשפחה הכירו ואיך החדר הקסום של מיראבל היה נראה אם היה לה כזה.

חמשת הנאמברים המוזיקליים הטובים ביותר:
5. השיר של אדגר ב"בארב וסטאר"
4. "Tonight", "סיפור הפרברים"
3. Paciencia Y Fe, "שכונה על הגובה"
2. "לא מדברים על ברונו" / "משפחת מדיגל", "אנקאנטו"
1. "Sunday", "טיק טיק בום"

הנאמבר המוזיקלי הכי גרוע: "האנונימיים", שיר מקורי שהוסיפו ל"אוון הנסן היקר" וחבל. השיר מחריד, המסר לא מתאים לדמות ולסיפור, הביצוע גנרי והבימוי של הסצנה כלום בפיתה. כנראה הדבר הכי גרוע בסרט הנוראי הזה.

חמוד השנה: Vivo

תכירו, זהו ויוו הקינקג'ו. הוא לא קוף, הוא יונק שחי בדרך כלל ביערות גשם טרופיים, אבל בסרט שנושא את שמו הוא גרה בקובה, שר ורוקד ברחוב ומדבר בקול של לין מנואל מירנדה.

אפילו יש לו כובע קטן

עוד חמוד ראוי לציון: סבסטיאן החולדה מ"יחידת המתאבדים"

"זה לא אתם, זה אני" השנה: "סיפור הפרברים"

יש בסרט הזה המון, המון דברים טובים, וקשה לומר שלא נהנתי ממנו. אני ממש סבבה עם זה שאריאנה דה-בוסה תקבל אוסקר על תפקידה כאניטה, ריטה מורנו זה תמיד כיף וגם רייצ'ל זגלר כמריה הייתה מדהימה. אבל, וזה כנראה לגמרי עליי, אני פשוט לא מצליחה להתחבר להתאהבות של טוני ומריה. אני לרוב די טובה בהשעיית אי אמון, אבל אין מספיק ממנה בעולם כדי לגרום לי להגיד "כן, מריה, את לגמרי חייבת לברוח עם הבחור שהרג את אח שלך, אתם הרי מאוהבים כבר יום וחצי. אה, בטח את גם ממש יכולה בכיף לבקש את עזרתה של בת הזוג של אחיך איזה שעתיים אחרי שהוא מת, דרישה סבירה לגמרי".

הזוג הכי מעיק: סרסי ואיקריס, "נצחיים"

יש המון בחירות גרועות בסרט הזה, אבל אף אחת לא מזיקה לסרט יותר מ"בואו נבנה את הסיפור מסביב לשתי הדמויות הכי משעממות, עם מערכת היחסים הכי לא מלהיבה". לא, חבר'ה, לא יהיה לנו אכפת משני אנשים רק בגלל שנתתם להם להתנשק הרבה על רקע נופים יפים. כל זוג בסרט מעניין יותר מהם: גילגמש וטינה המדהימים שיכלו להחזיק את הסיפור במקומם, דרויג ומקארי שהציגו יותר כימיה מהם ברבע סצנה, פאסטוס ובן הזוג שלו, אפילו סרסי וג'ון סנואו ודיין המשמים.

הסצנה הדוקומנטרית הכי ממגנטת: הסיפור על היציאה למועדון, "מחברות שחורות – ויויאן"

צילום ביתי מתעד את רונית אלקבץ ז"ל מספרת במשך דקות ארוכות על יציאה לבילוי בגיל התיכון ועוברת בלי למצמץ מעקיצות קורעות מצחוק על הסטיילינג המוגזם של עצמה הנערה לניסיונות להימלט ממורה שנחוש להכניס אותה למיטה. עזבו אתכם סרטי מתח, הייתי בקצה הכיסא כשרונית סיפרה איך ניסתה להתגנב לחדר בחמש בבוקר בלי שאבא שלה ישים לב – ואז נזכרה שהיא חייבת מי פנים וחלב פנים מהאמבטיה כדי להוריד איפור.

הסצנה הכי חמודה שאמורה להיות מגעילה: הפלאשבק ב"יחידת המתאבדים" שבו ראטקאצ'ר 2 מתארת איך היא ואבא שלה הצילו את עצמם מלקפוא ברחוב. בחיים לא חשבתי שאני אראה מישהו מכוסה בחולדות ואחשוב "זה נראה מאוד נחמד וקווזי".

הדבר הכי מוזר שאמור כנראה להיות חמוד: מה שלא יהיה הדבר הזה ב"שאנג צ'י"

הפתעת השנה: טיפאני האדיש ב"סופר הקלפים"

על הנייר זה נשמע כמו הליהוק הכי לא קשור לחיים, אבל היא אשכרה גרמה לזה לעבוד!

פריצת השנה: אלנה חיים וקופר הופמן, "ליקריץ פיצה"

אני לא יכולה לדמיין בכלל איך הסרט היה נראה עם שחקנים אחרים, ואני מתה לראות איזה תפקידים ייתנו להם בהמשך.

ליקריץ פיצה

ואגב זה – בראדלי קופר ב"ליקריץ פיצה" קוטף בקלילות את פרס "מה לעזאזל קורה פה" השנה

הסרט הכי בייסיק: Single All the Way

מדובר בסרט כריסמס מבית נטפליקס שנראה כאילו מישהו כתב מה הוא רוצה שיהיה הסאבטקסט בכל סצנה אבל אז שכח לכתוב תסריט אמיתי. יש בסרט הזה סצנת החלפת מתנות שבה רצף של דמויות מקבלות תמונה "היתולית" עם כיתוב כמו "No Selfies in the bathroom", אז בהחלט ייתכן שמדובר בסרט הראשון שנכתב והופק על ידי רשת מקס סטוק. מצד שני, יש שם סצנה שהגיבור רוקד כריאוגרפיה מאתומת היטב לשיר של בריטני עם שתי האחייניות שלו, אז איך אני אמורה לכעוס על הסרט הזה?

הסרטים שאני הכי שמחה שלא ראיתי: "מיוזיק", "זמן", "משפחת אדאמס 2", "יש לו את זה", "מטריקס: התחייה", "לכל הנערים 3".

הסרטים שאני הכי מבואסת שלא ראיתי: "האביר הירוק", "כולם מדברים על ג'יימי", Summer Of Soul. אני קצת מבואסת שלא ראיתי את "טיטאן" אבל בוא זמנית גם מבועתת מהאפשרות אשכרה לראות אותו.

הטריילר הכי מסקרן לסרט שייצא בשנה הבאה: "הכל בכל מקום בבת אחת"

הסיום הטוב ביותר: "אל תסתכלו למעלה". גם הריקוד ב"עוד סיבוב" היה טירוף.

אוקיי, סרטי השנה:

עוד סרטים סבבה שכמעט נכנסו: "כוחו של הכלב", "חולית", "חוצה את הקו", "ליקריץ פיצה", "יחידת המתאבדים", "בארב וסטאר", "CODA", "מחברות שחורות – ויויאן", "איך אומרות שתיקה"

10. "האחים ספארקס"
הסרט היותר-טוב של אדגר רייט השנה גרם לי לאהוב עוד יותר להקה שאהבתי גם ככה. יש מצב שהוא קצת ארוך מדי במידה ואתם לא מעריצים, אבל הוא מקיף כמו שהוא מבדר, ולפעמים הוא אפילו נוגע ללב.

9. "פיג"
סלוגן אפשרי לפוסטר: הסרט הכי טוב על מישהו שמגיע מאזור מבודד לעיר הגדולה כדי להציל את חזירת המחמד שלו מאז "אוקג'ה".
עוד סלוגן אפשרי לפוסטר: ניקולס קייג' בסרט טוב! זה עדיין אפשרי!
אז כן, זה סרט שבו ניקולס קייג' עושה ג'ון וויק אחרי שכמה חארות חוטפים את חזירת הכמהין האהובה שלו, רק שבמקום ללכת לפצפץ גולגלות הוא שובר אנשים רגשית. איכשהו זה יצא סרט ממש טוב, אני גם לא לגמרי הבנתי איך.

8. "שבעה בייבי"
מודה, הטריילר והפוסטר גרמו לי לחשוב שזה יהיה חיקוי אקסטרה יהודי ואקסטרה קרינג'י של Girls, אבל גיליתי משהו אחר. זה באמת היה סרט מאוד יהודי ועם חיבה מובהקת להומור-מבוכה, אבל יש לסרט הזה יותר לב, פגיעות ועדינות ממה שציפיתי. יותר מאשר קריקטורה של צעירה חסרת אונים ומבולבלת, הסרט מציג דיוקן רגיש של אחת כזו, שאולי עושה המון בחירות שגויות אבל באמת שהיא משתדלת להיות טובה יותר, בדרכה הלא לגמרי חיננית.

7. "ענת גוב – על החיים ועל המוות"
הסרט הדוקומנטרי האהוב עליי מ-2021 הוא מעין ראיון מורחב ומואר עם ענת גוב ז"ל, שמתגלה בו כאדם מרתק ומרשים לא פחות משהיא יוצרת נפלאה. הסרט מיישר קו עם הקול המיוחד והגישה שלה בכל הנוגע למוות, ומה שיוצא מכל זה הוא הסרט הכי אופטימי, מחויך ומקסים שאי פעם ראיתי על פרידה מהחיים.

6. "רוכבי הצדק"
יש כל כך הרבה דברים בסרט הזה שאני לא יודעת מאיפה להתחיל, הוא כמו פיניאטה מפוצצת ממתקים. התסריט מושלם, הדמויות מדהימות אחת-אחת והקאסט כל כך טוב שמאדס מיקלסן המדהים הוא אפילו לא השחקן השלישי הכי טוב פה. זה כנראה הסרט הכי אנדרייטד השנה, לא כי הוא לא אהוב (לדעתי כל מי שראה אותו עף עליו) כמו שהוא התפספס לרוב הציבור.

5. "אנקאנטו"
האם זה הסרט הכי טוב שדיסני עשו בשנים האחרונות? לא ולא. האם הוא סרט האנימציה הכי מוצלח של השנה? נד ראשו. האם התסריט שלו ללא דופי? שלילי חזק, שבור כל ההגה ימינה, יש לך עוד, הלו. אבל מה? עדיין התאבססתי עליו מרגע שראיתי. וזאת מדוע? כי מה שהוא עושה טוב הוא עושה מעולה. הוא מיוחד, הוא חכם, השירים הם ברובם הגדול קראק, האנימציה והעיצוב היסטריים, העולם הפנימי מהודק ומושך מספיק כדי שהמוני צופים ימשיכו להתעסק בו גם חודשים אחרי הצפייה ולמרות שיש בו המון דמויות הוא מצליח לגרום לנו להתאהב בהן ולהבין אותן בזמן קצר (אני מקווה שמישהו ממארוול רושם הערות כדי לתקן ב"נצחיים" הבא). הוא כולו לב. ומערכה אחרונה קצת זריזה ומבולגנת מדי – לא גורעת מכל הללו.

4. "סופר הקלפים"
הסרט הזה בכלל נמצא ברשימה הזו אחרי הקרנות בפסטיבל חיפה בלבד כי אני ממש מתקשה להאמין שמישהו יטרח להפיץ אותו בקולנוע בארץ. אז כן, אני יכולה לחכות שישימו אותו באיזה VOD ב-2022 ולהרים לו שנה ומשהו אחרי הצפייה, אבל זה הבלוג שלי ואני ארים לסרט בשנת יציאתו האמיתית אם ארצה. "סופר הקלפים" הוא סרט שנידונתי מראש לאהוב כי יש בו את שני השחקנים האהובים עליי בעולם – אוסקר אייזק ו-ווילם דפו – אבל העיקר פה זה פול שרדר, איש כנראה דפוק שעושה סרטים דפוקים שעובדים עליי כמו מכת ברק של פיקאצ'ו עובדת על צוות רוקט. אם First Reformed היה סרט פיל-באד שחור ומדכא שנכנס לי לסיוטים, "סופר הקלפים" הוא איזה שני סרטי פיל-באד שחורים ומדכאים ממש שהודבקו לסרט הימורים רגוע ואלגנטי עם נגיעות קומיות ובניחוח של אפטר שייב. זה סרט שאפילו לעצמי לא הייתי ממליצה עליו, כי בדרך כלל סצנות עינויים זה דיל ברייקר מבחינתי, אבל נו, הוא מקום רביעי ברשימה שלי, אז יש לפחות אדם אחד בעולם שהסרט הזה מתאים לו.

3. "משפחת מיטשל ומלחמתה במכונות"
ובמעבר חד, הנה סרט מצויר חמוד ומרגש על משפחה לא תפקודית שמתאחדת מחדש כי רובוטים זועמים רוצים לרצוח אותה. הסרט הזה נראה כמו שהמוח מופרע הקשב שלי רואה את העולם, אבל במובנים הכיפיים (יצירתיות בלתי נגמרת ועומס ויזואלי מרהיב) יותר מהמובנים המעיקים. אבל גם עם כל הפרטים הקטנים, שצף הבדיחות והרפרנסים או האפוקליפסה הרובוטית שמתרחשת ברקע, זה נשאר סיפור פשוט ומלא רגש על הקשר הסבוך בין הורים לילדים המתבגרים שלהם. חוץ מזה, זה סרט עם סצנת אימה בקניון בכיכובו של פרבי ענקי. מה עוד אפשר לבקש?

2. "טיק טיק בום"
בתור הייטרית של "רנט" לחצתי פליי על הסרט הזה בחשש מסוים. בסיום הרגשתי כאילו מישהו שלח לי את "רנט" מיקום מקביל – עם שירים טובים יותר, עיסוק של ממש במחיר שאנחנו משלמים על יומרות אמנותיות, סיטואציות טעונות רגשית על אמת ודמויות עם מודעות עצמית. נפלתי על הסרט הזה בגיל ומצב החיים הנכון, והייתה גם התלהבות נרקיסיסטית קצרה ברוח "היי! כתבו את השיר הזה בשנת הלידה שלי!", אבל הוא תפס אותי לא בהכרח בגלל ההזדהות עם הסיטואציה או הדמויות.

בסרט הראשון שלו כבמאי לין מנואל מירנדה הצליח לאזן אלמנטים וטונים שונים בלי ששום דבר ירגיש "יותר מדי". הוא הרשה לעצמו לשחק כאן עם סצנות גימיק שוברות-סגנון, בלי שהמשחקים האלה ישתלטו לו על הסיפור כולו. הוא מאפשר לגיבור שלו להתמסר לרחמים עצמיים – אבל מיד ממהר להחזיר אותו לקרקע, או לפחות למסגר אותו לצופים כמישהו שצריך להתאפס.לא, אני לא מופתעת שגם הפעם יצא לו משהו מדהים. אם לא היה לו ברזומה השירים המחורבנים מ"מרי פופינס חוזרת" הייתה חושבת שהוא מכר את נשמתו לשטן מחזות הזמר.

1. "לוקה"
עם כל הרצון להיות מבקרת קולנוע בוגרת ורצינית, אין מנוס מלהודות שזה הסרט שגרם לי השנה הכי הרבה אושר. שנת 2021 הרגישה לי בו זמנית כמו שנתיים וחצי וכמו חמש דקות, וכמוה גם "לוקה" הרגיש לי כמו משהו חדש ומסעיר אבל גם כמו סיפור שהכרתי תמיד. זה סרט שעשה, מבחינתי, הכל נכון, בלי ליפול לנוסחה הפיקסארית הרגילה וגם בלי ללכת רחוק מדי לכיוונים אחרים. אחרי האכזבה המסוימת מ"נשמה", "לוקה" החזיר לי את האמון באולפן שפעם חשבתי שלא מסוגל לטעות. זאת בו זמנית קומדיית התבגרות קייצית וסיפור הגירה חמוץ-מתוק, סרט ילדים קליל, תזכורת לכל מה שטוב ורע בחברויות ילדות, הרימייק הכי טוב שהיה אפשר לעשות ל"בת הים הקטנה" ועוד כל מיני דברים שתלויים במתבונן. יש בו משהו לכולם, וכמעט את כל מה שגורם לי ללכת לקולנוע.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s